אזרח שמסר למדינה מידע בגין עבירות שבוצעו ע"י חברה ומנהליה זכאי לגמול של 10% מכל הכספים שנגבו לאוצר המדינה

רקע

תובענה זו הינה בקשר למידע שמסר התובע לנתבעת, באמצעות עובד רשויות מס הכנסה, מידע אודות העלמות מס, החזקת מטבע חוץ (מט"ח) שלא כדין  ומתן שוחד.

בעת מסירת המידע, הובטח לתובע גמול בשיעור של- 10% מהסכום שיגבה בעקבות המידע שמסר.

התובע טוען שהובטח לו וסוכם עימו, כי הוא יהיה זכאי לגמול מכל סכום שנגבה לאוצר המדינה, עקב אותו המידע שמסר.

מאחר ולתובע אין גישה לנתונים ולמסמכים המאמתים את הסכומים שניגבו, והמצויים בידיעת ובשליטת הנתבעת, הוא עתר לחייב את הנתבעת במתן חשבונות מלאים ונכונים בקשר להיקף הסכומים "אשר ניגבו בפרשה" (ס' 9 לכתב התביעה).

המדינה אינה מתכחשת לטענת התובע, כי הובטח לו גמול עקב המידע שמסר, ולטענתה- התובע אף קיבל את אותם הכספים להם היה זכאי, אלא שלטענתה, התובע זכאי לגמול רק מכל מס שניגבה ממעלימי מס עקב מידע שמסר לנציבות מס הכנסה, ולפיכך הוא אינו זכאי לכל גמול נוסף בגין כספים נוספים שהגיעו לקופת המדינה עקב אותו המידע.

תובענה למתן חשבונות מתבררת בשני שלבים. בשלב הראשון- קובע בית המשפט אם התובע אכן זכאי לקבל חשבונות מן הנתבע, ובשלב השני- עוברים לשלב בירור החשבון.

מצויים אנו בתיק זה בשלב הראשון- בו על התובע להראות קיומה של מערכת יחסים מיוחדת המצדיקה מתן חשבונות, וכי קמה לו הזכות -ולו לכאורה, לתבוע כספים שלגביהם הוא מבקש את החשבונות.

כדי לבדוק אם לתובע קמה הזכות לתביעת אותם התגמולים, יש להכריע קודם כל בשאלה, האם אכן ניתנה התחייבות לתובע, כי יקבל גמול מכל סכום שיגבה אוצר המדינה-כטענת התובע, או שהובטח לו, כי יקבל גמול אך ורק מהכנסות המדינה ממס הכנסה שיגבה, ואם ניתנה התחייבות רחבה יותר, האם היא מחייבת או שניתנה בחוסר סמכות.

העובדות

התובע, הינו אב לשני בנים, שהאחד מהם נהרג בשנת 1982 במלחמת שלום הגליל והשני -בנו הגדול יותר- שהינו נכה בשיעור 90% עקב מחלת פוליו, מהנדס אלקטרוניקה במקצועו, שחי עד סמוך לפני המועדים הרלבנטיים לתביעה זו- בארה"ב וחזר ארצה על מנת להיות עם המשפחה בארץ לאחר נפילתו של האח הצעיר. 

עד לשנת 1979, שירת התובע במשטרת ישראל בתפקידים שונים, עם שחרורו החל לעבוד כמנהל עבודה בחברה שנקראה "מרכז הארגזים" (להלן: "החברה" או "מרכז הארגזים"), בה  עבד במשך כשנה ולטענתו עזב אותה כאשר נוכח, כי היא מתנהלת בצורה בלתי כשרה תוך ביצוע זיופים, סחיטות, כסף שחור ועוד.

כשחזר בנו הגדול של התובע מחו"ל, הציע אחד ממנהלי החברה לתובע, כי הבן ייפתח עבור החברה ארגז פלסטיק, כתחליף לארגז העץ שהיה מקובל בשימוש  עד לאותה עת.

בעקבות פנייה זו, נוצר קשר בין בנו של התובע לבין החברה והובטח לו, כי בתמורה לפיתוח הארגז החדש, הוא יקבל החזר תגמולים והחזר הוצאות. בסופו של יום, למרות שהצליח הבן לפתח את הארגז והחברה זכתה עקב כך להצלחה רבה, לא שילמה החברה לבנו של התובע דבר עבור הפיתוח כמובטח, והיא נכנסה לקשיים כספיים.

מטבע הדברים ועקב הנסיבות האישיות הקשות של התובע ושל בנו, כעסו של התובע היה רב. 

בשנת 1986, פנה לתובע- אחד מהשותפים במרכז הארגזים אשר עזב בינתיים את החברה - אפרים וינפריס (להלן: "מר וינפריס") שהציע לו, כי ימסרו ביחד מידע לרשויות, על הפעילות הבלתי חוקית שבחברה.

התובע, שכעסו על החברה כאמור היה רב, שש להצעה, והם פנו לעיתונאי בשם אריה אבנרי, שהפנה אותם למחלקת המודיעין בנציבות מס הכנסה.  השניים נפגשו עם מנהל מח' המודיעים של מס הכנסה באותה עת- מר שמש, שבינתיים הלך לעולמו (מר שמש ז"ל ייקרא להלן: "מר שמש"), לו סיפרו  על כל המתרחש בחברה. לטענת התובע, באותו מעמד הבטיח שמש, כי התובע יקבל 10% מכל סכום שיתקבל מהמעורבים בפרשה בעקבות המידע שמסר, ולוינפריס הובטח סיוע בפתרון בעיות שונות שהיו לו עם מס הכנסה.

לפי דברי התובע, מר שמש הודיע להם, כי חלק מהמידע שמסרו -התייחס לנושא שוחד והחזקת מטבע זר, שבאותו זמן בהתאם לחוקי המדינה היה איסור על החזקתו- אינו מטופל ע"י יחידתו.   בנוכחותם התקשר שמש למטה הארצי של משטרת ישראל ושוחח עם קצין בשם מר קובנט. בעקבות אותה השיחה הורה להם שמש לגשת מיידית לקובנט, לצורך מסירת המידע בנושא המט"ח ובנושא השוחד.  התובע  ומר וינפריס נסעו מיד למטה הארצי, נפגשו עם מר קובנט ושם נגבו מהתובע וממר וינפריס עדויות.  על סמך עדויות אלה והמידע שמסרו לשמש ולקובנט, נתגלו העלמות מס ונתפס מט"ח בידי  החברה ואנשיה, שחולטו בסופו של יום לטובת אוצר המדינה.

בעקבות הגילויים והממצאים שעלו בחקירת החשודים, הוגשו כתבי אישום כנגד כל המעורבים בפרשה - בעלי החברה, מנהליה, מנהלי סניפים ועובדי ציבור, ובגזרי הדין הושתו עליהם עונשי מאסר, קנסות וחיובי שומה בסכומים נכבדים, וכמו כן חולט לטובת אוצר המדינה המט"ח- בסך של 250,000$ שנתפס.

בתחילה שילמה הנתבעת לתובע סך של 12,000 ש"ח, בעקבות אותו סיכום שנעשה עם מר שמש.  התובע, שהעריך כי הסכומים שנכנסו לקופת המדינה גבוהים לאין שיעור מהסך שדווח לו, שב ופנה לשלטונות מס הכנסה, שהתכחשו לטענתו, כי נגבו כספים נוספים.